פורסם בכללי.

גזענות בארה"ב: נקודות לשיח בעקבות הירצחו של ג'ורג' פלויד

  • יוני 10, 2020

בצל הירצחו של ג'ורג' פלויד – מטרה והשפעתן של מחאות

גזענות בארה"ב: נקודות לשיח בעקבות הירצחו של ג'ורג' פלויד

ב-25 במאי, נרצח ג'ורג' פלויד, גבר אפרו-אמריקני במהלך מעצר על ידי המשטרה. עובר אורח תיעד בוידאו את התקרית במהלכה נראה כיצד שוטר לבן מצמיד את פלויד לכביש בעודו אזוק. לאחר מכן השוטר הניח את ברכו על חלקו האחורי של הצוואר של פלויד במשך יותר מ-8 דקות , גם לאחר שפלויד איבד את ההכרה. בוידאו נשמע פלויד אומר: "בבקשה, אני לא יכול לנשום. הבטן כואבת לי. הצוואר כואב. הכל כואב….(אני צריך) מים או משהו….בבקשה…בבקשה….אני לא יכול לנשום…שוטר….אני לא יכול לנשום, אני לא יכול לנשום". התקרית, כידוע, הסתימה במותו של פלויד. בהצהרת משטרת מיניאפוליס, העיר בה התרחשה התקרית, נמסר כי השוטרים הגיעו למקום בעקבות קריאה על אדם החשוד בזיוף.

התקרית היכתה גלים ברשתות החברתיות, והובילה לפרץ עז של כעס ברמה המקומית והלאומית בארה"ב. חקירת FBI נפתחה וכן פוטר השוטר דרק שוויין בן 29, וכן שלושת השוטרים הנוספים שהיו עמו במשמרת. ב-29 במאי שוויין נעצר והואשם ברצח מדרגה 3. תובעים ציינו כי החקירה כנגד שלושת השוטרים האחרונה נמשכת.

מחאה ברחבי ארה"ב

מאז מותו של פלויד,  הלכה והתרחבה המחאה ברחבי ארה"ב, כולל במיניאפוליס, ניו יורק, אטלנטה, דנוור, ממפיס, פיניקס, אן ארבור, לוס אנג'לס וערים נוספות. חברי קונגרס העלו הצעת החלטה לגנות אלימות משטרתית, מדיניות של פרופיל גזעני, ושימוש בלתי סביר בכח.

התקרית הינה חלק משרשרת אירועים בהם מצאו מותם , גברים וצעירים אפרו-אמריקאיים באירועים בהם מעורבת המשטרה המקומית. גם הם, כמו ג'ורג' פלויד, לא היו חמושים. מאז 2014 נהרגו אריק גרנר (2014), מייקל בראון (2014), תמיר רייס (2014), לאקאן מקדונלד (2014), ג'ון קרופורד (2014), פרדי גריי (2015), ולטר סקוט (2015), אלטון סטרלינג (2015), פילנדו קסטיל (2016), טרנס קרוצ'ר (2016) אנטון רוז (2018) ואחרים. גם נשים וצעירות שחורות הינן מטרה לאלימות משטרתית, מציאות שהביאה ליצירת תנועת "SAY HER NAME", שמטרתה להעלות מודעות לאלימות שקופה זו. נשים שמתו כתוצאה מאינטראקציה עם המשטרה: סנדרה בלנד (2015), דבורה דאנר (2016), אטטיאנה ג'פרסון (2019) ובראינה טיילר (2020).

למרות עדויות מצולמות מתקריות רבות שכאלו, מאוד נדיר ששוטרים נעצרים, מובאים לדין ומואשמים בשימוש בלתי סביר בכח. היעדר קבלת אחריות זו הובילה לקריאת הציבור למיצוי הדין .

תנועת BLACK LIVES MATTER הינה תנועת פעילים שהחלה כהאשטג (#BlackLivesMatter) כאשר ביולי 2013, ג'ורג' צימרמן, צעיר לבן, זוכה מהריגתו ביריה של טרייוון מרטין, נער אפרו-אמריקאי בפלורידה. תנועה זו הפכה למוכרת יותר בציבור לאחר מותם של שנים צעירים אפרו אמריקאים נוספים, גם הם לא היו חמושים. איש מהשוטרים שהיו מעורבים בתקרית לא הואשם.

 

גזענות שיטתית

 

באותו יום בו  נהרג ג'ורג פלויד, התרחשה בסנטרל פארק בניו יורק תקרית נוספת. כריסטיאן קופר, גבר אפרו-אמרקאי, צפה בציפורים בפארק כאשר הוא נתקבל בכלב המטייל ללא רצועה. הוא ביקש מהבעלים של הכלב, איימי קופר (אין קרבת משפחה בינה ובין כריסטיאן קופר), לשים רצועה לכלב בעודה מטיילת בפארק, כפי שחוקי הפארק דורשים. כאשר היא לא הסכימה הוא התחיל להסריט אותה. כתגובה, היא אמרה לו שתתקשר למשטרה ותגיד ש"גבר אפרו אמריקאי מאיים על חיי", בעודה מוציאה את הנייד ומחייגת למשטרה. בקישור תוכלו לצפות בסרטון.

על פניו, אין קשר בין שני המקרים, אך שניהם משקפים היבט חשוב: כאשר שנאה וסטריאוטיפים לא מטופלים, המצב מתדרדר עד לכדי תוצאות קשות.

פירמידת השנאה (ראה בעמוד הבא) מצביעה על ההתדרדרות החלה ממילים ומעשים, וכיצד גישה מבוססת סטריאוטיפים הופכת קשה ומורכבת ככל שעולים ומתקדמים במעלה הפירמידה, עד לקצה. כמו בפירמידה, הרמה הגבוהה שבה נתמכת על ידי הרמות הנמוכות יותר, וזה הופך קשה יותר ויותר להפיס ולפרק הקשיים ככל שההתנהגות הולכת ומתדרדרת. גישה מוטית בכל רמה שהיא בפירמידה, משפיעה בצורה שלילית על יחידים, מוסדות והחברה בכלל. כאשר דעה מוטית לא מטופלת, היא הופכת לדבר שבשיגרה, להתנהגות נורמטיבית, ומסייעת בכך לקבלת אפליה, שנאה וחוסר צדק בחברה, כתופעות מקובלות.

כעסה של בעלת הכלב, איימי קופר והדעה המוטה שלה , הובילו אותה לאיים על כריסטיאן קופר, כאשר היא יוצאת מתוך הנחה (המבוססת על דעה קדומה) שהמשטרה תקבל את גירסתה, אם היא רק תציין שהגבר שמאיים עליה הינו ממוצא אפרו-אמריקאי.

גיל

תלמידי כיתות ז' – ט'

שאלות לדיון

  1. מה היו המחשבות והרגשות הראשונים שלך כאשר שמעת על המקרה של ג'ורג פלויד?
  2. האם שמעת מסביבך שמדברים על הנושא בחדשות, ברשתות החברתיות, או בין החברים? איזו השפעה היתה לתקרית עליך?
  3. מדוע אתה חושב שהתנועה להפסקת אלימות משטרתית נקראת "BLACK LIVES MATTER" ( "חיים של שחורים חשובים")? מה זה אומר לך? איזה שינוי, לדעתך, מבקשים פעילי התנועה?
  4. במילים שלך, איך היית מכנה את הקשר בין שתי התקריות (זו שבסנטרל פארק בניו יורק, וזו של מותו של ג'ורג' פלויד?

שאלות לדיון מעמיק יותר

  1. האם אתם מופתעים ששוטרים התנהגו בכח שהוביל למותם של אזרחים?

 

  1. למה לדעתך זה נדיר ששוטרים נעצרים מובאים לדין ונעשים במקרים כאלו? מה יש לעשות בנדון?
  2. מה עלינו כאינדיבידואלים לעשות על מנת להפסיק את ההתדרדרות בתופעת השנאה? מה נוכל לעשות ברמה החברתית?
  3. באילו דרכים, גזענות (או דרכים אחרות המשקפות חוסר צדק) באות לידי ביטוי במוסדות שלנו (חינוך, ממשלה, עסקים, תקשורת וכו'), ומה נוכל לעשות בנדון?

נקיטת צעדים אופרטיביים

שאלה: מה נוכל לעשות? אילו פעולות יכולות להוביל לשינוי?

  • דברו עם אחרים על התקרית עם ג'ורג' פלויד ומטרת תנועת BLACK LIVES MATTER, על ידי שיתוף מידע ברשתות החברתיות, שיח ביניכם, או הקדשת ערב בבית הספר או בקהילה.
  • העמיקו הידע שלכם בנושא דעות קדומות, היכן היא באה לידי ביטוי במיוחד ברבדים הראשונים של הפירמידה.
  • כיתבו מכתב לבית הספר או לעתון המקומי על רגשותיכם בנוגע לאירוע עם ג'ורג' פלויד.
  • מיצאו מקום להיות פעילים בנושאים של חוסר שיוויון ואי צדק. הנכם מוזמנים להיכנס לאתר האינטרנט של הליגה נגד השמצה בארץ או בארה"ב ולקרוא בנושא. adl.org www.adl.org.il

הירצחו של ג'ורג פלויד – מבט מישראל

 

קיימת חשיבות רבה לפיתוח תודעה חברתית של התלמידים בישראל בנוגע למגוון סוגיות חברתיות והתרחשויות עולמיות אשר להן נגיעה להיבטים חברתיים, מוסרים, ערכיים, ולממשקים למציאות המקומית שלנו.

אנו מאמינים כי הדיון על רצח ג'ורג' פלויד עלול להיות טעון ולהעלות תחושות שונות בקרב התלמידים. ייתכן שתהיו עדים לתופעה של השלכה ושיקוף של תחושות כלפי אירועים וסוגיות בחברה הישראלית. אנו מאמינים כי הכיתה צריכה להיות מרחב בטוח עבור דיון מסוג שכזה, כמובן תוך שמירה על כללי שיח מכבד והוגן. על מנת לעשות כן, להלן כמה עצות איך לנהל דיון מסוג זה:

עצות לאנשי החינוך ליצירת שיח פתוח, מכבד והוגן בקרב התלמידים:

  • הכירו ברגשותיו של האחר
  • הדגישו את חשיבות המידע המהימן
  • עודדו את התלמידים ליצור סביבה מכילה ומכבדת
  • את התלמידים להשתמש בביטוי "אני"; הימנעו מהצהרות של "אנחנו"
  • כבדו צורת חיים השונה משלכם
  • במהלך שיחה, הקשיבו על מנת להבין, לא על מנת לענות
  • נסו "להיכנס לנעליו של האחר"
  • אפשרו מרחב ובקשו אותו לעצמכם (Space)

 

 

כמו כן, אנו שמחים לחלוק עמכם מספר עצות לקידום אוירה של שיח מכבד במסגרות השונות: בבית, בבית הספר או בקהילה.

היכולת לנהל שיח מכבד ותרבותי היא הבסיס לכל מערכת יחסים – בין אם הוא מתקיים בבית, בבית הספר, בעבודה או בקהילה. אולם, כאשר מתעוררים מחלוקות או ניגודים, השיח יכול להפוך עד מהרה לסוער, מתלהם ואישי, מה שמקשה מאוד לנהל שיחה שבה מושמעות ונדונות נקודות מבט שונות.  שיחות אלו יכולות לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת, כגון פוליטיקה, מדיניות, אקטואליה, או בכל מפגש ביני ובין האחר בהתנהלות היום יומית. כדי שנוכל לשוחח ולהציג דעות שונות, להרחיב את החשיבה שלנו ולזהות תחומים שיש בהם מכנה משותף, ראשית עלינו ללמד כיצד לדבר זה עם זה, כדי שנוכל להאזין ולהבין את נקודות המבט השונות שלנו. העצות והאסטרטגיות המוצגות מטה יכולות להעניק מסגרת לשיחות מכבדות שיחזקו את מערכות היחסים וייצרו אוירה מכבדת ונעימה בקבוצה.

  1. 1. החליטו על כללי יסוד

בין אם מדובר בשיחה של אחד-על-אחד, או דיון בקבוצה, כדאי לקבוע מספר כללי יסוד לפני התחלת הדיון. ניתן לעשות זאת בתחילת כל אמון, או בשיחה בתחילת העונה המגדירה את כללי היסוד. בין הכללים שיכולים לסייע: האזנה מכבדת, אין לתקוף אנשים אחרים, אדם אחד אינו יכול להשתלט על הדיון. תוכלו לקבוע כללי יסוד על ידי שאילת השאלה "מה דרוש לנו כדי להרגיש בטוחים ושמכבדים אותנו? כיצד נראה, נשמע ומרגיש שיח מכבד?" תעדו ופרסמו את כללי היסוד בקרב כל המשתתפים ו אם כללי היסוד מופרים במהלך השיחה או האימון, יש להתייחס לכך מיד ולחזור שוב על הכלל ועל חשיבותו.

  1. 2. האזינו בצורה פעילה

האזנה פעילה היא להקשיב במטרה להבין, כלומר בזמן שמישהו מדבר, אינכם מנסחים בשקט את התשובה או הטיעון הנגדי שלכם. אינכם מפריעים, ואינכם שופטים או קופצים למסקנות על האדם שמדבר או על מה שנאמר. אתם שומעים את המילים, מנסים להבין את הכוונה והמשמעות העומדות מאחוריהן, ואם אינכם מבינים, אתם מבקשים הבהרה, כגון "למה את/ה מתכוונ/ת?" או "האם הבנתי את זה נכון?" להאזנה פעילה ועמוקה אף יותר, שאלו שאלות המשך. בנוסף, כאשר אתם מאזינים למשהו שמישהו אומר – במיוחד לאנשים שאינכם מסכימים עימם – נסו למצוא חלקים בעמדתם שעימם אתם דווקא מסכימים. ציינו אותם בתחילת תשובתכם. כך ניתן לקבוע מכנה משותף מסוים ולגרום לאדם שדיבר לדעת שהאזינו לו.

  1. 3. דברו כדי שיבינו אתכם

הצד השני של מטבע ההאזנה הפעילה הוא דיבור ברור ומובן. הסבירו לחברי הקבוצה כי לפעמים אנשים מדברים כדי לשחרר קיטור, רוצים להפגין ידע או להרשים מפני שזה נותן להם הרגשה טובה באותו הרגע. אולם, דיבור במטרה להיות מובנים משמעו להיות כנים ופתוחים ככל האפשר, לדבר מנקודת המבט שלכם ולא לומר את כל מה שעולה על דעתכם בבת אחת. עליכם להיות גם פתוחים לשמוע דעות שונות ולנסות להבין טוב יותר את נקודת מבטם של האנשים שאליהם אתם מדברים. כניסה לנעליהם ולצורת החשיבה שלהם עוזרת גם לייצר אמפתיה והבנה ועשויה להניח את היסודות למציאת מכנה משותף.

  1. 4. הימנעו משימוש בשמות גנאי, זלזול, סטריאוטיפים ודעות קדומות

לשמות גנאי ודעות קדומות אין מקום בשיח תרבותי. עם זאת, אנו נופלים בפח בקלות ומשתמשים בהם בצורות מרומזות וברורות כאחד. יש לעגן זאת בכללי היסוד (ראו סעיף 1), ואנו ואחרים צריכים לקחת אחריות ולהימנע משימוש בדעות קדומות ובשפה מזלזלת. כאשר אנו חושבים שאחרים השתמשו בשפה סטריאוטיפית או בדעות קדומות, חשוב לומר זאת ישירות. עלינו להיות ערים לעובדה שאנשים עשויים לפגוע בשוגג באחרים עם מילים, ביטויים או קונוטציות מסוימות. בד בבד, לא כולם מודעים לשפה שמקבלת מגוון ומתפתחת כל הזמן ויכולים לעשות טעויות. עלינו להסביר לאחרים על טעויות אלו, אך גם להיות מסוגלים להמשיך הלאה. על אנשים המשתמשים בשפה המבוססת על דעות קדומות לאתגר את עצמם וללמוד מטעויות.

  1. 5. שימו לב לרגשותיכם ומה מעורר בכם רגשות עזים

לפעמים אדם, סגנון תקשורת או נושא מסוים מעוררים בנו רגשות עזים. איננו יכולים לחשוב תמיד בצורה הגיונית כאשר אנו נמצאים בהלך רוח כזה, ולכן כדאי לזהות מבעוד מועד מה מסעיר ומעורר בכם רגשות אלו. אם תוכלו לזהותם, גדל הסיכוי שתוכלו להפריד בין הרגשות העזים שלכם והגורמים המעוררים אותם לבין מה שאומר האדם ש"לחץ על הכפתור" הרגיש אצלכם. במידת הצורך, התנצלו וצאו להפסקה קצרה, צאו להליכה או דברו קצרות בפרטיות עם אדם אחר. רגשות וגורמים מעוררים הם דבר טבעי – ולכולנו יש אותם – אולם עליכם להיות מודעים להם ולהפריד בין הרגשות העזים לבין הדיון עצמו.

  1. 6. חשבו על מערכת היחסים

כאשר נמצאים בלהט של אי הסכמה, כדאי לחשוב על מערכת היחסים שיש לכם עם האנשים בחדר. בהנחה שזהו אדם שאכפת לכם ממנו או קבוצת אנשים שעימם אתם רוצים להמשיך לחיות, לעבוד או לשתף פעולה, חשוב שתשאלו  את עצמכם האם שווה לפגוע במערכת היחסים איתם. אין זה אומר שעליכם להסכים עם נקודת מבטם, אבל זה אומר שכדאי לנקוט משנה זהירות וערנות בנוגע למה שאתם אומרים ולתת קדימות למערכת היחסים. כדאי לצאת מנקודת הנחה של רצון טוב. כמו כן, מעט חמלה ואמפתיה תורמות מאוד לפתיחות לדברי האחרים. כאשר אתם מנהלים שיחות עם אנשים שאינכם מסכימים עימם, תמיד כדאי לזכור שהם מגיעים לדעותיהם עם ההיסטוריה, הרקע, נקודת המבט והחוויות הייחודיים שלהם, וזה בסופו של דבר מה שמניע אותם.

  1. 7. הסכימו לא להסכים

בסופו של דבר, לפעמים פשוט איננו מסכימים ועלינו לומר זאת. "להסכים לא להסכים" היא קלישאה שאנשים זורקים הרבה לחלל האוויר, אבל מה זה בעצם אומר להסכים לא להסכים?  המשמעות היא: עבדתי קשה למצוא מכנה משותף, הקשבתי ודיברתי כראוי ואנו עדיין לא מסכימים. אני יכול לחיות עם זה, ואני מכבד אותך. להסכים לא להסכים היא דרך תרבותית, מכבדת וכנה להכיר באי ההסכמות, והיא מאפשרת להמשיך את הדיון במועד מאוחר יותר.

 

מחלקת החינוך, הליגה נגד השמצה, 2020 ©