נאומו של אברהם פוקסמן, המנכ"ל העולמי של הליגה נגד השמצה בכנס הגלובלי למאבק באנטישמיות שנערך בירושלים , 16 לדצמבר 2009:

שרים, הוד מעלתכם, שגרירים, חברים יקרים,

יש משהו מדכא מאוד, אירוני, עצוב ומרנין כאחד בשביל ילד שניצל בשואה ב"ירושלים דליטא" בווילנה שמוצא את עצמו ניצב לצד שר החוץ של ליטא בעיר הקודש ירושלים, בירתה של מדינת ישראל הריבונית, ודן שוב ושוב בנושא האנטישמיות. משום כך אני שרוי ברגשות מעורבים ברגע זה ממש.

אני יודע מה מביא אותנו לכאן, ואני יודע מה מניע אותנו להיות פה. אני מכבד ומעריך את נוכחותם של כל כך הרבה אנשים טובים שהגיעו הנה מרחבי העולם, מפני שהם מבינים את החשיבות והמשמעות של מאבק באנטישמיות.

יחד עם זאת, אני מוטרד מאוד. מוטרד, משום שמבחינה מסוימת זה הפך לתבנית פעולה; זה הפך למשימה שבה אנו מתכנסים כמעט פעם בשנה, דנים ומנתחים ואז חוזרים הביתה. אכן, אנו ן מקבלים כמה החלטות, מבטיחים הבטחות ומצהירים הצהרות; אבל למעשה, חלק רב מן  המילים הנהדרות הללו נשאר בתחומי הכנס. אפילו ההתחייבויות הקטנות שקיבלנו על עצמנו בכנס הקודם לעקוב ולדווח - לא יושמו.

וכך, השנה הייתה ככל הנראה השנה הגרועה ביותר מבחינת האנטישמיות העולמית מאז מלחמת העולם השנייה, השנה הגרועה ביותר מאז התחלנו לעקוב ולדווח על כך. אין מדינה, אין עיר, אין יבשת שלא היו בה גילויים אנטישמיים, וזאת מבלי להזכיר את אלפי אתרי האינטרנט האנטישמיים, מיליונים על גבי מיליונים של כניסות לאתרים אלו שמחזקות את הדעות האנטישמיות של האנשים.

הייתה זו שנה שבה המדינה היהודית זכתה לגינויים ולהשמצות מעל ומעבר לכל דמיון. ועם זאת, אין אנו מתכנסים כאן בתחושת משבר, דחיפות וחירום. אנו מתכנסים שוב כפי שהתכנסנו בפברואר השנה, כדי להעריך, לאמוד, לחזק. אנו נתונים במשבר. מעולם, או כמעט מעולם, לא היה המצב חמור יותר.

עכשיו חנוכה. אתם יודעים שיש מלחמה נגד החנוכיות? לפני כמה שנים, דיברו על כך שבארה"ב יש מלחמה נגד חג המולד. אז יש לי חדשות בשבילכם: חנוכיות חוללו באוסטריה, במולדובה, בעשר או שתים-עשרה ערים בארה"ב. ומה אנחנו עושים? אנו רושמים זאת כנתון סטטיסטי נוסף.. עוד נתון של אנטישמיות.

לפני עשר שנים, כאשר היינו עדים להתפרצות של אנטישמיות עולמית לאחר ששכנענו את העולם להפסיק להתכחש לתופעה, התכנסנו מתוך תחושת משבר. פעלנו יחד כדי לעקור מן השורש את התפרצות המחלה. אחרי הכנסים בווינה, בברלין ובבריסל, המדינות החלו להתייחס למחלה ברצינות רבה יותר והוקמו צוותי משימה, התכנסו ישיבות בין-משרדיות ותהליכים ותכניות חינוכיות החלו לרקום עור וגידים..

ידידיי היקרים, אנו עומדים שוב בשעת משבר ואין די במעבר מדיון לדיון כדי להבין טוב יותר את מה שלעולם לא נבין, משום שזה נוגד כל היגיון ומוסר. אז אולי מה שעלינו לעשות הוא לפעול ברוח מה שקרה בבילינגס שבמונטנה, כי הרי עכשיו חנוכה.

בשנת 1993 חוללה חנוכייה בעיירה קטנה במערב התיכון בארה"ב. במקום לתעד זאת כנתון סטטיסטי נוסף בקורות האנטישמיות, העיר בילינגס במונטנה, ש-99.4% מתושביה אינם יהודים, התארגנה והביעה התנגדות. האזרחים נקראו להציב בחלון ביתם במשך שמונת הימים הבאים תמונת חנוכייה אשר צורפה לעיתון. הם אכן עשו זאת, וכל אזרחי בילינגס שבמונטנה הפכו להיות יהודים ואמרו "לא". זוהי רוח הדברים שעלינו לאמץ בירושלים השבוע, רוח של תגובה למשבר שלא ראינו כמותו זה זמן רב.

ולבסוף, אני מתנצל בפני האנשים הטובים שנמצאים כאן, כי זה דומה לרב שמתלונן באוזני אלה שכן הגיעו  לבית הכנסת על אלה שלא הגיעו לבית הכנסת. אתם הצדיקים, אתם אלו שאכפת להם. . אבל אני מפציר בכם, גלו קצת יותר אכפתיות כאשר אתם חוזרים הביתה ומדווחים במדינות שלכם. אי אפשר לטעון עוד ש"העסקים כרגיל".